פסק-דין בתיק ת"א 1356-12-09

בפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לתובעת בשל רכישת רכב מזוייף ו"משוכפל", בסך של 124,885 ש"ח. 

רקע כללי

1.      ביום 11.2.09 קנתה התובעת מהנתבע מס' 4 מר חדור מוחמד (להלן: " חדור") או באמצעותו, רכב מסוג מאזדה 3 בצבע לבן, אשר מספר הרישוי שלו הינו כביכול 18-601-64 (להלן: " הרכב" או " הרכב הלבן"). התובעת שילמה עבור הרכב סך של 94,000 ש"ח; 45,000 ש"ח במזומן ו - 49,000 ש"ח בטרייד-אין על רכב מאזדה 323, שהיה בבעלותה. חדור הציג לתובעת רישיון רכב נושא מספר רישוי זה על שם מר אסימיני ג'ק מזכרון יעקב (להלן: " אסימיני"), ובו צויינו פרטים כגון מספר שילדה JMZBK12Z541133613, מס' מנוע Z6-224092, צבע רכב לבן ושנת יצור 2008 (להלן: " הרשיון המזוייף"). חדור ביצע העברת בעלות ברשות הדואר בחיפה, בלא הבעלים הרשום והקונה, כמיופה כוח של שניהם. העברת הבעלות בוצעה משמו של הנתבע מס' 3, מר אג'ווד משה (להלן: " אגווד") -ולא משמו של אסימיני - לשמה של התובעת. העברת הבעלות בוצעה בנוגע לרכב 18-601-64 "האמיתי", רכב מסוג מאזדה 3 בצבע כסף שמספר השילדה שלו הינו JMZBK12Z5-81660065 (להלן:" הרכב הכסוף"). ב"אישור שינוי רישום בעלות ברכב" שנמסר לתובעת לאחר העברת הבעלות הופיעו פרטי הרכב הכסוף אך התובעת לא הבחינה בכך.

טרם ביצוע הרכישה נעזרה התובעת באיש מקצוע שבדק את הרכב הלבן, ובין השאר את התאמת מספרי השלדה והמנוע לפרטים המופיעים ברשיון הרכב, אך אלו תאמו את הפרטים שהופיעו ברשיון המזוייף שהוצג לתובעת.

2.             התובעת ביקשה לשעבד את הרכב לטובת בנק ערבי ישראלי להבטחת החזר הלוואה שלקחה לצורך מימון רכישתו. היא הציגה לבנק את הרשיון שהיה בידה (המזוייף) ואישור שינוי רישום הבעלות ברכב (האמיתי) על שמה. הבנק לא הבחין ככל הנראה בכך שהפרטים בשני המסמכים שונים, וביום 19.2.09 נרשם שעבוד לטובת הבנק על הרכב הכסוף, שכבר היה רשום על שם התובעת.

3.             יוער כי ביום 15.9.09 העבירה התובעת את הרכב הלבן מבחן כשירות שנתי ("טסט") במכון טסט קאר בנשר, ובאופן תמוה הרכב עבר את המבחן ללא כל בעיה אף שברשיון הרכב החדש שהונפק על שם התובעת צויינו פרטי הרכב הכסוף.

4.             ביום 29.9.09 נתפס הרכב הלבן ע"י משטרת ישראל. התובעת נחקרה במשטרה והוברר לה, כי הרכב שקנתה הוא מזוייף ואינו כשיר לנסיעה, שכן הרכב שמספר הרישוי שלו הוא 18-610-64 הינו למעשה רכב מאזדה בצבע כסף, שנת יצור 2007 (ולא 2008) אשר מספר השילדה שלו הינו JMZBK12Z5-81660065, מספר המנוע שלו הינו Z6-601880 ואשר מעולם לא נמכר על ידי אסימיני ומצוי היה כל העת בחזקתו.

5.             אסימיני הגיש ביום 21.10.09 המרצת פתיחה מס' 17547-10-09, למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הרכב הכסוף, שמעולם לא יצא מחזקתו, שייך לו והוא הבעלים החוקי והמחזיק כדין של רכב זה. כמו כן, הגיש אסימיני בקשה להורות על ביטול השעבוד הרשום על הרכב הכסוף לטובת בנק ערבי ישראלי. ביום 12.1.10 ניתן על ידי פסק דין הצהרתי בהמרצת הפתיחה, בהסכמת התובעת, לפיו אסימיני הינו הבעלים הראשון, המלא והבלעדי של הרכב הכסוף.

6.             יצויין כי תחילה הוגשה תביעה זו גם כנגד הנתבעות 1-2, אולם לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, ובהמלצת בית המשפט, נמחקה התביעה כנגדן.

טענות הצדדים

7.             לטענת התובעת היא נפלה קורבן לתרגיל "עוקץ", שבוצע ע"י אגווד וחדור (ואחרים). לטענתה, היא שילמה עבור הרכב מחיר מלא בסך של 94,000 ש"ח, ועל כן על הנתבעים להשיב לה את עלות הרכב ואגרת רישוי הרכב וכן עליהם לשלם לה פיצוי עבור עוגמת נפש. 

8.             אגווד טען כי רכש את הרכב מאחד שוקרי אבו רומי (" אבו רומי") תמורת סכום של 75,000 ש"ח. לאחר מכן מכר את הרכב לחדור תמורת סכום של 78,000 ש"ח. לטענת אגווד, בחלוף כחודשיים ממועד המכירה לחדור, הופיע אצלו זה האחרון בפתאומיות ואמר לו כי התברר לו שהרכב "משוכפל" ולכן על אגווד להשיב לו את הכסף. אגווד טען כי השיב לחדור את כל הכסף על אתר, כנגד הבטחתו של חדור כי יחזיר לו את הרכב, על מנת שהוא יפנה לאבו רומי ויקבל ממנו את כספו בחזרה. לטענת אגווד הרכב לא הושב לידיו והכסף כבר אינו מצוי בידיו.

9.             חדור טען כי הוא רכש את הרכב מאגווד בסכום של 78,000 ש"ח. לטענתו, אגווד הציג בפניו רישיון רכב מתאים למספר הרכב ולמספר השילדה והוא פעל מכוח ייפוי כוח שנתן לו אגווד, יחד עם תעודת הזהות שלו. חדור טען כי לא העביר בעלות על הרכב על שמו, שכן הוא פעל כמתווך וכסוחר מכוניות ולא רצה להוסיף "יד" לרכב. כמו כן, טען חדור כי מכר את הרכב לתובעת בתום לב, מבלי שידע על הזיוף. עוד טען חדור כי אגווד כלל לא החזיר לו כסף וכי הוא לא התחייב בפניו שיחזיר לו את הרכב. 

דיון והכרעה

10.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד שני הנתבעים להתקבל. להלן אפרט את הנימוקים להכרעתי זו.

11.         בראשית דבריי אתייחס למהימנותם של הצדדים ועדיהם. בבחינת מהימנותו של עד או צד לדיון, בית המשפט בוחן את התרשמותו הישירה מהתנהגות העד על דוכן העדים, מדברים שאמר במקום אחר ומהעמדת דבריו במבחן ההיגיון והשכל הישר [יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009) עמ' 1833]. עדויותיהם של אגווד ושל חדור - במיוחד זו של אגווד - הותירו רושם שלילי ביותר ואיני נותן בהן אמון. התרשמותי הבלתי אמצעית מעדויותיהם, לרבות מהעדים מטעם אגווד, הינה כי הן היו לחלוטין בלתי מהימנות. עדותו של אגווד היתה רצופה סתירות ופרכות - רק חלקן יוזכרו להלן - וכן מתחמקת, מתפתלת ולא הגיונית. עדותם של שני העדים מטעם אגווד התאפיינה בדקלום תשובות מוכנות ומתואמות. גם עדותו של חדור הותירה רושם לא מהימן; חדור השיב תשובות מתחמקות, שלא קשורות למה שנשאל ואינן עולות בקנה אחד עם השכל הישר. גרסת התובעת, לעומת זאת, היתה כנה, פשוטה ועקבית. אני מקבלה במלואה.

אין מחלוקת כי הרכב שוכפל/ זויף

12.         על אף טענות אגווד בסיכומים מטעמו, לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית בין הצדדים כי הרכב שהיה בידי התובעת הוא הרכב ששוכפל או שזוייף. ראשית, אציין כי טענה זו עלתה לראשונה בסיכומים מטעם אגווד ואין לה זכר בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית מטעמו.

13.          שנית, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הרכב שנמסר לידיה, הוא הרכב שמסר אגווד לחדור, הינו הרכב ה"משוכפל". התובעת הציגה את רישיון הרכב (המזוייף) ע"ש אסימיני (ת/2) ורישיון הרכב החדש על שמה (ת/4), לפיהם לרכב שמספרו 18-601-64 יש שני צבעים שונים, שני מספרי שילדה, שני מספרי מנוע והם משנות יצור שונות. ברור כי לא אמורים להתקיים שני רכבים כאלה וכי אחד מהרכבים הינו "משוכפל". התובעת הציגה אישור של משטרת ישראל, לפיו הרכב הלבן נתפס על ידי המשטרה בעקבות חקירת הונאה מסועפת (ת/5) וכן הציגה את אישורי המשטרה על החלטתה שלא להוסיף לחקור את תלונתה בדבר זיוף סימני זיהוי של הרכב (ת/7). התובעת העידה כי הרכב הלבן שהיה בחזקתה נתפס ע"י המשטרה כרכב מזוייף ונלקח ממנה. בניגוד לטענות אגווד, אין צורך אפוא להעיד את אסימיני או כל אדם אחר לעניין זהות הרכב המזוייף. די בקבלת עדותה זו של התובעת כדי לעמוד על כך שהרכב הכסוף איננו זה המזוייף, אלא הלבן. די בקבלת עדותה זו כדי לקבוע כי טענתו המפתיעה של אגווד בסיום חקירתו הנגדית לפיה הוא עומד על כך שמסר לחדור את הרכב הכסוף - אינה אמת.